<h1>ארחות חיים הלכ' עירובין סימנים ה'—י"א</h1>
<h2>דף עט:</h2>
ויברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב. ואומר בזה העירוב יהא מותר לנו להוציא ולהכניס ולטלטל בשבת מבית לבית ומבית לעלייה ומעלייה לבית ומבית לחצר ומחצר. לקח הא' פת משלו ונתנו לחבירו אין צריך לגבות אך צריך לזכות בהם ע"י אחר קודם שיברך ואם בירך קודם שזיכה להם יצא ויזכה להם אחר הברכה. והזוכה בעירוב או בשיתוף כתב הרשב"א ז"ל שצריך להגביהו טפח כדי שיקנ' בה פחות מטפח לא קנו. וכשמזכה להם לא יזכ' על יד בנו ובתו הקטני' וע"י עבדו ושפחתו הכנעני' לפי שידן כידו אבל יזכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו העברים וע"י אשתו והר"פ ז"ל כתב מיהו בנדרים מוקי לה דוקא בשיש לאשתו בית באותה חצר לכך נראה שלא יזכה ע"י אשתו. כתב הר"י מקור' ז"ל קיימא לן הא דאמרינן גדול לא גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסומך על שלחן אביו זהו קטן קטן ואינו סומך זהו גדול וה"ה בכאן. וצריך ליזהר שלא יזכה להם ע"י בנו הגדול מאחר שהוא סומך על שלחנו שידו כידי אביו אבל אם יש לאדם מלמד מזכין על ידו שאוכל בשכרו וכן יתום שזן אותו בתורת צדקה לא הוי סומך מיהו שמואל חולק עליו שם ואומר גדול גדול ממש קטן קטן ממש ולפי' צריך ליזהר שלא לזכו' ע"י קטן אע"פי שאינו סמוך על שלחנו וכן לא יזכה על יד גדול אם הוא סמוך על שלחנו. והר"פ ז"ל כתב מיהו נראה מאחר שנשא אשה לא מהני סמיכות. ונשאל רבינו יהודה כהן ז"ל על בני חצר שגבו קמח לעירובן ונילוש ונאפה לשם עירוב ולא ברכו עליו ולא אמרו עליו בדין עירובא מהו לטלטל בחצר. והשיב כך דעתי שמותרין הואיל וגבו ואפו לשם עירוב עירובן כשר והביא הרבה ראיות לדבריו. ואינו צריך להודיע לבני החצר או לבני המבוי שכבר זיכה להם שזכין לאדם שלא בפניו ור"י אומר דאע"ג דאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו מ"מ אינה יכולה לזכות לאחרים והר"פ ז"ל כתב אע"פי שאין בעל הבית בעיר ואשתו בעיר מספקא לן אם בני הבית יכולין לערב כלל.
